<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין ל"ג</h1>
<h2>דף עא:</h2>
והמצוה הל"ג היא שנצטוו הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת ואז יעבדו במקדש והוא אמרו יתעלה ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת (תצוה כ"ח ב') ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות (שם כ"ט ח'). ואלו הן בגדי כהונה שמונה בגדים לכהן גדול וארבעה לכהן הדיוט. וכשיעבוד הכהן בפחות מהבגדים שהם מיוחדים בעבודה ההיא או ביותר מהם עבודתו פסולה וחייב עם זה מיתה בידי שמים. ר"ל מחוסר בגדים שעבד. וכן מנו אותו בגמר סנהדרין (פ"ג.) בכלל מחוייבי מיתה בידי שמים. ולא בא זה כתוב בבאור. אבל בא כתוב (שם י') וחגרת אותם אבנט וכו' והיתה להם כהונה לחקת עולם ובא בפירוש (שם:) בזמן שבגדיהן עליהן כהונתן עליהם אבל בזמן שאין בגדיהן עליהן אין כהונתן עליהן והוו להו זרים. והנה נבאר (ל"ת ע"ד) כי זר ששמש במיתה. ואמרו בספרא (ס"פ צו) וישם עליו את החשן פרשה זו למדה לשעתה ולמדה לדורות למדה לשירות יום יום ולשירות יום הכפורים בכל יום משמש בבגדי זהב ויום הכפורים בבגדי לבן. וכבר בארו בספרא (אח"מ פ"ח) שלבישת בגדים אלו מצות עשה והוא אמרם ומנין שאין אהרן לובש בגדים אלו לגדולתו אלא כמקיים גזירת המלך תלמוד לומר [אח"מ י"ו ל"ד] ויעש כאשר צוה י"י את משה. כלומר בגדים אלו. ואע"פ שהם בתכלית היופי שהם מזהב ושוהם וישפה וזולתם מן האבנים היפות לא יכוין בהם
היופי אלא לקיים הצווי שצוה האל למשה לבד והוא שילבש אלו הבגדים תמיד במקדש. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלם בפרק שני מזבחים (י"ז:—י"ט.) ובמקומות מכפורים וסוכה (ה'.., נ"א.).
